פסק-דין בתיק ת"ק 001176/03

עתירה להשבת (זיכוי תובע) 10,870 ש"ח המהווים 2,245.98 דולר ארה"ב מחברת כרטיסי האשראי, מנפיקת כרטיס אשראי לתובע (להלן - "כרטיס האשראי").

רקע ועובדות שאינן שנויות במחלוקת :

1. התובע הזמין באוקטובר 2001 סחורות מספק בברזיל "סדורבראדו"/"היסיין" (להלן - "הסחורות", "הספק"). התובע לא פרט בתביעה ובעדות כמות וסוג הסחורות.

התובע שילם תמורת הסחורות באמצעות כרטיס האשראי: חיוב ראשון של הכרטיס נוצר ב - 29.10.01 על סך 2,245.98 דולר ארה"ב (להלן - "החיוב הראשון") וחיוב שני נוצר ב - 31.10.01 על סך 3,867.44 דולר ארה"ב (להלן - "החיוב השני") והכל במטבע ברזילאי (להלן, לפי ההקשר - "החיובים"). הנתבעת חייבה את התובע בגין שני החיובים ב - 10.12.01 כעולה מדף פרוט חיובים שצרף התובע.

2. התובע בחר לפרוע לספק כל אחד מהחיובים בתשלום אחד ולא יצר מולו עסקה בתשלומים על כרטיס האשראי. לעומת זאת מימן התובע את תשלום שני החיובים לספק באמצעות הלוואה שנטל מהנתבעת (להלן - "ההלוואה"). לא הובאו בפני נתוני ההלוואה, מספר תשלומי ההחזר, סכומם, תקופתם וכדומה אך אין מחלוקת בין הצדדים כי ההלוואה אכן ניתנה לתובע וזכתה לכינוי "סל מועדף" או "מועדף חו"ל".

הנתבעת פרעה את חיובי התובע לספק כפי שהורה לה בתשלום אחד, העמידה לרשות התובע הלוואה כאמור והתובע החל לפרוע לנתבעת את תשלומי ההלוואה.

3. במרץ 2002 הודיע התובע לנתבעת כי הספק לא שלח לו הסחורות. בעצת הנתבעת (כך גרסת התובע שלא נסתרה) שלח התובע לספק מכתב על בטול ההזמנה

ב - 13.3.02. כבר ב - 21.3.02 הודיע הספק במכתבו לתובע כי שלח לו רוב רובן של הסחורות (11 חבילות) למעט מספר מועט של פריטים שישלח לתובע תוך 15 יום. ואכן החלו להגיע לתובע חבילות עד שהתקבלו בסופו של דבר בידיו 11 חבילות.

4. במהלך תקופה זו הודיע התובע לנתבעת כי הוא מעונין בסחורות וחדל מהליכי בטול העסקה. בהתאם הפסיקה הנתבעת, לשיטתה לפנים משורת הדין, הטיפול בתלונת התובע ובבקשתו לבטול העסקה.

5. ביולי או אוגוסט 2002 פנה התובע שנית לנתבעת וקבל על אי קבלת יתרת הסחורות מהספק. בין התובע לנתבעת סוכם על בירור הענין מול סולק העסקאות של הספק בחו"ל והתובע אף שילם 25 דולר ארה"ב עבור הבירור. בירור זה לא הסתיים עד כה.

6. הנתבעת כתבה לתובע ב - 25.8.02 כי עד לבירור פנייתו תזכה על תנאי חשבונו "בסכום המוכחש". החשבון לא זוכה. הנתבעת המשיכה כל העת לחייב את התובע בהחזרי ההלוואה.

7. התובע טוען כי לא קיבל "נכס", היינו סחורות כנגד החיוב הראשון ודורש מהנתבעת לזכותו. הנתבעת כופרת בזכותו של התובע. בסיכומיהם, אשר הוגשו פעמיים (עקב מחדלי התובע) הרחיבו הצדדים בטענות עובדתיות ומשפטיות מעבר לאלו שעלו בדיון ואדון רק לפי הצורך.

המחלוקות :

8. האם על הנתבעת חובה חוזית או חובה על פי סעיף 10 (א) לחוק כרטיסי חיוב תשמ"ו - 1986 (להלן - "חוק כרטיסי חיוב") לזכות התובע או להשיב לו את הסכום נשוא החיוב הראשון.

9. האם התקיימו התנאים בסעיף 10 (א) לחוק כרטיסי חיוב מכוחם על הנתבעת להפסיק לחייב את התובע בשל העסקה; האם העסקה הינה עסקה "בתשלום נדחה"; האם אכן ה"נכס" נשוא העסקה לא סופק בחינת כשלון תמורה מלא והאם ביטל התובע את העסקה ויכול היה לעשות כן ביחסים בינו ובין הנתבעת.

10. האם התרשלה הנתבעת כלפי התובע כשלא הבהירה לו מראש כי בחירתו במסלול מימון (הלוואה מהנתבעת) לביצוע התחייבויותיו כלפי הספק בתשלום אחד, חושפת אותו להעדר אפשרות "לעצור" תשלומים לפי סעיף 10 (א) לחוק כרטיסי חיוב.

11. האם זכאית היתה הנתבעת להמשיך לחייב את התובע בהחזרי ההלוואה על אף שטרם הסתיים הבירור, אם טרם הסתיים, נוכח מכתבה מ - 25.8.02.

המסגרת החוזית :

12. כרטיס אשראי הינו בראש ובראשונה אמצעי תשלום ה"מכניס" ליחסי הצדדים לעסקה גורם שלישי אמין, מנפיק הכרטיס. חוזה כרטיס האשראי מחייב את הלקוח העושה שימוש בכרטיס לשלם למנפיק תמורת הנכסים שנרכשו מספק באמצעות כרטיס האשראי והמנפיק מצידו מתחייב כלפי הלקוח לשלם את התמורה לספק על פי המוסכם בין המנפיק לספק. כך לפי סעיף 7 לחוק כרטיסי חיוב וכך אף בהתאם לסעיף 6.1 לחוזה ההצטרפות בין התובע לנתבעת (להלן - "חוזה ההצטרפות").